מהי סקירת ספרות?

אה, סקירת הספרות - המקבילה האקדמית של חפש את המטמון, כאשר המטמון הוא חבורה של מאמרים מדעיים והמפה היא... ובכן, גם חבורה של מאמרים מדעיים. אם אתם עומדים לצאת למסע הזה, בואו נתארגן עם קצת ידע.

חשבו על סקירת ספרות כבסיס לבית. כמו שאי אפשר לבנות בית יציב על קרקע רעועה, אי אפשר לערוך מחקר משמעותי בלי הבנה מוצקה של מה שכבר נמצא שם בחוץ. כשהתחלתי לערוך סקירות ספרות, הבנתי שהן יותר מסתם קריאה וסיכום; הן עסקו בהבנת כל השטח של נושא המחקר שלי.

סקירת ספרות אינה רק סיכום של מחקרים קיימים; זה חיבור. אתם לא רק מפרטים את מה שאחרים אמרו; אתם מחברים יחד חוטי מחשבה ומחקר שונים כדי להציג תמונה מקיפה של תופעה מסוימת. אני זוכר שביליתי שעות בניסיון למצוא 'חוט' בסקירת הספרות הראשונה שלי - נושא או רעיון שחיברו את כל המקורות שלי. זה היה כמו לפתור פאזל, לגלות איך כל חלק משתלב בתמונה הרחבה יותר.

אחד החלקים המרגשים ביותר בסקירת ספרות הוא זיהוי פערים במחקר קיים. זה כמו להיות חוקר ולחפש שטחים - שאף אחד לא היה בהם קודם לכן. בימי הראשונים, מציאת הפערים הללו הייתה מרגשת - זה אומר שמצאתי מרחב שבו המחקר שלי יכול לתרום משהו חדש.

סקירת הספרות מכינה את הבמה למחקר שלכם. זה מראה היכן העבודה שלכם משתלבת בשיח האקדמי הרחב יותר. תמיד מצאתי את ההיבט הזה מרתק – זה כמו להצטרף לדיאלוג מתמשך ולמצוא בו את הקול הייחודי שלך.

עריכת סקירת ספרות כרוכה בניתוח ביקורתי. אתם לא רק קוראים באופן פסיבי; אתם עוסקים באופן פעיל בחומר. למדתי זאת בדרך הקשה כשהמרצה שלי ציין שסקירות הספרות המוקדמות שלי היו תיאוריות מדי. הייתי צריך ללמוד לנתח באופן ביקורתי ולפקפק במחקר, ולא רק לדווח עליו.

אפשר לחשוב על כתיבת סקירת ספרות כמסע. היו זמנים שהרגשתי אבוד בים של מידע, אבל בהדרגה למדתי איך לנווט בו. גיליתי שארגון הממצאים והבנה שיטתית של כתיבת סקירות ספרות עזרו לי להצליח. ואני אלמד פה, בקצרה, איך לעשות זאת.

בשביל מה צריך סקירת ספרות?

סקירת הספרות היא, בדרך כלל, החלק הראשון של המאמר האקדמי. אבל אל תתבלבלו - יש סקירות ספרות שהן מאמר בפני עצמן. ברוב המאמרים, סקירת הספרות היא כמו מין מבוא, והתפקיד שלה היא להדגים לקורא שאתם יודעים על מה אתם מדברים לפני שאתם אפילו מתחילים לדבר על המחקר שביצעתם.

בעצם, סקירת הספרות היא אוסף של ממצאים, תאוריות ומחקרים אחרים שבחנו את התופעה שאתם מעוניינים בה. לדוגמא: אם אנו מעוניינים בתופעה של חרדת סטטיסטיקה, אז התפקיד שלנו כחוקרים אקדמיים, הוא לסקור את כל הספרות האקדמית על הנושא.

עלינו לחפש את כל המאמרים, התאוריות והממצאים לגבי התופעה הרלוונטית. לפעמים, אם זו תופעה מאוד שכיחה ונפוצה, כמו חרדה למשל, זה יהיה תפקיד נורא עצום וקשה. למעשה, ככל שהתופעה שאתם חוקרים היא יותר ספציפית, יהיה יותר קל לסנן ולמצוא עליה חומר ותוכן. 

התפקיד שסקירת הספרות מספקת היא כשמה - סקירה של הספרות האקדמית. הכותב רוצה להראות לקורא את כל הידע על תופעה מסוימת עד היום. מה שזה עושה, זה לתת בסיס הגיוני לכתיבה שלנו. לא נתחיל לכתוב על חרדה או סטטיסטיקה מבלי לדעת מהי, ומה ידוע עליה עד היום. 

הכנה לסקירת הספרות

לפני שאתם מתחילים בכתיבה, חשוב שאתם שולטים בכלים. אני מניח שאם אתם כאן וקוראים את זה אז יש לכם גישה למחשב נייח או נייד. כשהייתי סטודנט, נורא אהבתי להשתמש ביישומי כתיבה כמו Google Docs בגלל שיש שמירה בענן - ואפשר בקלות לגשת לקבצים שלכם דרך מכשירים שונים, כולל הסמארטפון. אבל, הייתי ממליץ גם לעבוד עם תוכנת Word. 

כשאני כותב, אני משתמש באופן ראשוני בגוגל דוקס בשביל לכתוב פרטים באופן זריז, מבלי לדאוג יותר מדי לתוצאה. הרעיון הוא לכתוב מידע באופן מהיר, מבלי לחשוב עליו יותר מדי. אם יש לכם רעיון, פשוט תכתבו אותו! אל תחשבו על אם זה טוב או לא ואם זה מסודר או מבולגן. לאחר מכן, כשאני יושב על כתיבה באופן רציני, אני מעביר את מה שכתבתי לוורד (או מוריד את הקובץ מגוגל דוקס כקובץ וורד).

העניין בכתיבה הוא, שזה תהליך הדרגתי. זה יותר דומה לפיסול או אומנות. מתחילים מהדברים המופשטים, ולאט לאט מלטשים אותם. לכן, זה לא משנה מה אתם כותבים בהתחלה, העיקר שאתם כותבים.

איך בוחרים נושא מחקר?

זהו החלק הראשון שממנו מתחילים בכלל לחשוב על סקירה. בשביל לסקור ספרות על תופעה מסוימת, אתם צריכים לדעת מהי. בדרך כלל זה השלב הקל בעבודה, אבל גם פה, אפשר לייעל את העבודה באופן משמעותי. בדרך כלל כשסטודנט מתחיל עם כתיבה, הוא בוחר נושא כללי מדי. למשל "דיכאון" הוא נושא עצום בפני עצמו, ובתוכו יש אינספור מחקרים, למרות שיהיה קל למצוא הרבה חומר על דיכאון, המטרה שלנו בסופו של דבר היא להתמקד ולסנן מה שלא מעניין אותנו.

אם נקח את נושא המחקר של דיכאון, ונתמקד בו יותר - "דיכאון אצל אנשים אחרי מלחמה", קפצנו מדרגה. עכשיו תחום המחקר שלנו הצטמצם. אנחנו נמצא מחקרים שמדברים בעיקר על דיכאון כתופעה של אחרי מלחמה. אם נמקד את הנושא עוד יותר - "דיכאון אצל חיילי צה"ל אחרי מלחמה" זה כבר יהיה נושא מצומצם למדי, ואולי יהיה קשה למצוא עליו חומר. לכן, כשבוחרים נושא אנחנו נעדיף איזון - לא כללי מדי ולא ספציפי מדי, אחרי הכל אנחנו לא עושים עבודת דוקטורט לתואר שלישי, לפחות לא בפוסט הזה. 

בדרך כלל מקובל לכתוב בסקירת הספרות על ספרות עדכנית. כלומר, נעדיף לכתוב על ידע שהוא יחסית חדש, רלוונטי ואקטואלי - מכיוון שאם נכתוב על תאוריה מיושנת מלפני 50 שנים שכבר כולם הפריכו אותה, זה לא יעניין אף אחד (אלא אם כן אתם עושים סקירה היסטורית). בדרך כלל, בשביל להבין תופעה טוב יותר, אנחנו נרצה להבין גם מה קדם למה, ולכן לפעמים גם עדיף לקרוא ספרות מוקדמת. בגלל שלכתיבה אקדמית יש הגבלה מקובלת של מילים, צריך לחשוב היטב מה לכלול בסקירה מהבחינה הזו.

חיפוש מאמרים מדעיים

תלוי בתחום הידע שאתם מעוניינים בו, יש הרבה דרכים להשיג ידע ממחקרים אקדמיים או ספרות רלוונטית לתחום שעליו אתם חוקרים. בדרך כלל כשאנחנו כותבים סקירת ספרות, אנחנו נחפש ידע שהוא מספרות אקדמית - כלומר, ספרים שנכתבו על ידי חוקרים או מאמרים אקדמיים שונים. 

Google Scholar

הדרך הכי שכיחה ונפוצה לעשות זאת, היא לחפש ב-Google Scholar. זו תהיה התחנה הראשונה לכל סטודנט שלומד תואר אקדמי. פעם, כשלא הייתה גישה רחבה לאינטרנט, בדרך כלל היו מחפשים בספריות. היום, גוגל סקולר הוא כמו ספרייה ענקית - מנוע חיפוש למאמרים אקדמיים. המנוע חיפוש הזה יאפשר לכם למצוא כל נושא מחקר רק מחיפוש קצר. העניין הוא, שלא תמצאו גישה לכל המאמרים בגוגל סקולר, אבל כן תמצאו את השם שלהם, שנת ההוצאה שלהם והכותבים שלהם. בגוגל סקולר אפשר גם לעשות סינון של סוג המאמר, וגם כן מיון לפי שנים. 

ConnectedPapers

עוד כלי נהדר שלא הרבה סטודנטים יודעים עליו הוא ConnectedPapers. זה כלי שמאפשר לכם לבנות מפה של הספרות על תופעה או תחום תוכן מסוים (למשל על חרדת סטטיסטיקה), עם כל המאמרים שמדברים עליו, ותיאור קצר שלהם. אחד הדברים המגניבים בכלי הזה הוא שאתם יכולים להבין איזה מאמרים קשורים אחד לשני (כי הם מזכירים אחד את השני בתוך המאמר) ואת הטריות שלהם. זהו כלי טוב אם אתם באמת רוצים להכנס עמוק לתוך נושא מסוים ולראות מי מדבר עליו. אולם, הכלי הוא בתשלום של 3$ לחודש (אבל, אפשר להשתמש בו עד 5 פעמים בחינם לחודש). 

Elicit

עוד כלי שהוא יחסית חדש - Elicit. זה דומה ל-ConnectedPapers, אבל פה הדגש הוא על לקבל סיכום מפורט של תופעה מסוימת. אתם יכולים לחפש למשל על תופעה מסוימת, ותקבלו רשימה של מחקרים אקדמיים עם סיכום קצר של כל אחד וסיכום קצר של קטע מסוים מתוך המאמר (למשל - ממצאים בלבד). אם מצאתם אחד שמעניין אתכם, אתם יכולים להכנס אליו ולקבל סיכום יותר מפורט על כל הקטעים שלו.

Concensus

אחד הכלים הכי שימושיים היום לחיפוש אחר ספרות אקדמית הוא Concensus. השירות מאפשר לכם לחפש מאמרים על כל נושא, ולקבל מידע מפורט על הפופולריות שלו, סיכומים עליו ועל חלקיו (ממצאים, שיטה, גודל מדגם ואוכלוסייה) וגם מדדים שונים כמו איכות המאמר, סוג המחקר ועוד. זו דרך נחמדה לסקירה וסינון התחלתיים של מאמרים אקדמיים.

שימוש נכון בכלים

אלו הם רק כמה מהכלים שניתן להשתמש בהם היום כדי לייעל את סינון וחיפוש המחקרים. חשוב להדגיש שכל הכלים האלה לא יקראו ולא יבינו את הספרות במקומכם. אלה כלים שנועדו רק לעזור לכם לסנן את כמות המאמרים העצומה שיש, ולהבין אם הם מתאימים לסקירת הספרות שלכם או לא. אין זאת כוונה שאתם יכולים להסתפק רק בסיכום הכתוב, כי לרוב - אתם צריכים גם להבין על מה מדובר באופן מעמיק יותר.

ישנן דרכים להשיג מאמרים אקדמיים שאי אפשר למצוא בכל מקום - או בכלל. יש שירותים חינמיים שמאפשרים לכם למצוא הרבה מאמרים שלא נגישים אונליין, אבל למרבה הצער לא אוהבים אותם באקדמיה והם נחשבים ללא חוקיים. אם זה מעניין אתכם, אתם מוזמנים ליצור קשר ונשלח לכם קישור - אנחנו מאמינים שידע צריך להיות נגיש לכולם באופן שווה.

לאחר שאספתם אוסף נכבד של מאמרים רלוונטיים, תהיו צריכים לחפש את המאמרים בגוגל סקולר או בכתבי העת שבהם הם פורסמו כדי לקרוא אותם ולהבין אותם יותר לעומק. אחת הבעיות עם הכלים האלה היא שהם לא קוראים את המאמרים עצמם. לכן, הם לא יודעים את פרטי הפרטים של המאמר, המחקר, הממצאים ואיך הוא התבצע. הכלים יכולים רק לסכם ולתת מבט מעל פני השטח. כאן טמון ההבדל בין סטודנט שמקבל 80 על סקירת ספרות לסטודנט שמקבל 100 - הוא עשה את הסקירה, ולא רק כתב סיכומים.

מבנה סקירת הספרות

בגדול, אפשר לחלק סקירת ספרות ל-5 חלקים בסיסיים: 

• מבוא - רקע כללי על התופעה שאתם חוקרים עליה
• תיאור של המשתנים - הגדרת משתנים תלויים ובלתי תלויים והקשר ביניהם
• חשיבות של המחקר - מה הבעיה שאנו שואפים לפתור באמצעות המחקר שלנו? איך זה יעזור?
• רציונל - מהו ההגיון מאחורי בחירת שאלת המחקר שלנו?
• השערת החוקר - מה אנחנו מעריכים, משערים או מנבאים שיהיו תוצאות המחקר שלנו על סמך הידע?

המבנה הזה הוא לא חקוק בסלע, אלא מכנה משותף מסוים לכל עבודת מחקר. כפי שניתן לראות: המבנה של סקירת הספרות הוא כמו פירמידה הפוכה או משפך. אנחנו מתחילים להתייחס אל הנושא שאנחנו כותבים עליו מהבחינה הכי רחבה וכללית, ואז בהדרגה יורדים לפרטי הפרטים של התופעה. עבודת מחקר טובה נראית בעצם כמו שעון חול, כשפרק הדיון והמסקנות הוא כמו שיקוף זהה של סקירת הספרות, אומנם קצת שונה בתפקידו. בפוסט הזה לא נכנס יותר מדי לכתיבת עבודות אקדמיות בכללותן, אלא נתמקד יותר בסקירת הספרות עצמה.

פרק השיטה הוא כבר לא חלק מסקירת הספרות, אבל למען הסר ספק, פרק השיטה מסביר בפירוט את שיטת המחקר. בעצם כתיבה טובה תוביל מהקטע הסופי בסקירת הספרות לשיטה באופן זורם. המתווה למעלה עוזר עם זה.

מבוא לסקירת הספרות

המבוא זה המקום שבו החוקר יוצר לאט לאט את העולם המחקרי שלו. חלק המבוא צריך להיות בעיקרו פשוט, כללי, ולא ממוקד יותר מדי. זה כמו לתאר את הרקע מסביב לתופעה מסוימת. למשל, אם נתחיל סקירת ספרות על התופעה של חרדת סטטיסטיקה, נוכל לכתוב רקע שבו נסביר מהי חרדה, מהי סטטיסטיקה, ואיך הם קשורים זה לזה.

 לא נכנס בנתיים לפרטים הקטנים והדקויות, תאוריות או מודלים המסבירים את התופעה. התפקיד של המבוא הוא רק לתת טעימה ממה שיהיה בהמשך. לכן, בדרך כלל ננסה לעשות את המבוא מעניין כמה שאפשר, וכללי - בגלל שזה החלק הראשון שהקורא רואה, וכדי שהוא ימשיך לקרוא, צריך שהוא יהיה מעניין ולא מורכב מדי. פה הקורא גם צריך להבין איך הנושא רלוונטי כיום?

סקירה כללית של ספרות קיימת

כאן, מתחילים להכנס יותר לעניינים. אתם צריכים להתחיל עם זרימה הגיונית של מה שאתם עושים עליו מחקר. אחרי הרקע בדרך כלל כותב המחקר יתחיל  להתמקד ולפרט יותר על משתני המחקר שלו - משתנים תלויים (מנובאים, מושפעים) או בלתי תלויים (מנבאים, משפיעים). אם אתם כותבים קודם כל על המשתנים התלויים או הבלתי תלויים, זה תלוי בטבע המחקר שלכם.

אם למשל, אתם רוצים לבדוק איך משתנים מסוימים משפיעים על תופעה מסוימת, אז תתחילו לפרט על המשתנים הבלתי תלויים קודם (הסיבה). לעומת זאת, אם אתם רוצים לחקור על איך תופעה מסוימת מושפעת ממשתנים אחרים, תתחילו מהמשתנה התלוי (התוצאה).

בעיית המחקר

כאן התפקיד שלכם הוא למצוא את הבעיה. כתיבה זה כמו סרט. בכל הסרטים יש רגעים של קונפליקט ומשבר, שאז הם נפתרים בהמשך. בשביל לתת יותר משקל לכתיבה שלכם, אתם צריכים לציין בעיה, ואז לפתור אותה בהמשך. למה אתם חוקרים על זה? יכול להיות שזה תחום ידע שאף אחד לא יודע עליו דבר - זאת בעיה. 

יכול להיות שהבעיה היא יותר מעשית ומשפיעה על איך שהעולם מתנהל לרעה. אם למשל אנו כותבים עבודה על חרדת סטטיסטיקה, אנחנו נשתדל להראות למה חרדת הסטטיטיקה היא בעיה משמעותית. אחרת, למה שבכלל נחקור עליה? אנחנו צריכים לשכנע את הקורא שזו אכן בעיה. נוכל למצוא מחקר שמדבר על כך שהביצועים האקדמיים של הסטודנט נפגעים באופן משמעותי עקב חרדת סטטיסטיקה.

כאן אנו גם נתייחס לחשיבות של המחקר. מדוע זה נחוץ לפתור את הבעיה? זה יעשה את הכתיבה שלנו יותר משכנעת, יותר אובייקטיבית ויותר מקצועית. 

קישור לשאלת המחקר שלכם

שאלת המחקר היא מין אתגר או מבחן שאנחנו משליכים על המציאות. שאלת המחקר צריכה להיות ספציפית, ברורה ומובנת. בדוגמא של חרדת סטטיסטיקה, נוכל לנסח שאלת מחקר כמו: "מה הקשר בין חרדת סטטיסטיקה לביצועים אקדמיים?". השאלה כאן ברורה וצלולה - אנחנו בוחנים אם יש קשר בין שני משתנים: כאשר חרדת הסטטיסטיקה הוא המשתנה הבלתי תלוי (המנבא), והביצועים האקדמיים הוא המשתנה התלוי (המנובא).

השערת המחקר צריכה להיות מבוססת על סקירת הספרות שלכם. הקורא צריך להבין מדוע אתם שואלים את השאלה הזו? ואיך היא מתקשרת למה שכתבתם עד עכשיו? ההסבר הזה נקרא "רציונל המחקר". זה בעצם הסבר הגיוני של למה בחרתם לחקור דווקא על זה, ועל סמך מה אתם שואלים את השאלה.

בשלב האחרון של כתיבת הספרות שלכם אתם תתייחסו להשערת המחקר. זאת השערה שאתם משערים כחוקרים על התופעה הנחקרת. כלומר, זה הניחוש, הניבוי ההתחלתי שלכם לגבי תוצאות המחקר שאתם הולכים לבצע. אם למשל בספרות רשום שיש קשר בין חרדת סטטיסטיקה לביצועים אקדמיים, אנו גם נשער קשר כזה. לפעמים אין את כל הידע על התופעה המסוימת שאנו חוקרים - ולכן פעמים רבות נהיה צריכים להסתמך על האינטואיציה שלנו בשביל לשער את השערת המחקר. יכול להיות שהיא תצא נכונה, ויכול להיות שלא. 

כתיבת סקירת הספרות

זרימת הכתיבה והמתווה ההתחלתי

תהליך הכתיבה הוא איזון בין החלק היצירתי והחלק האנליטי שלכם. למוח יש 2 חצאים (המיספרות). הצד הימני שאחראי על יצירתיות/תפיסת השלם והצד השמאלי שאחראי על הגיון וסידור. אומנם הם קשורים, אלו הם שתי תהליכים נפרדים, ולרוב צד אחד של המוח מתאמץ יותר בשביל מטלה ספציפית. לדוגמא בשפה, מופעל הצד השמאלי בעיקר. 

איך זה קשור לכתיבה? ובכן, כתיבה היא דבר יצירתי לכל דבר. כשאנחנו יוצרים רעיונות אנו משתמשים באונה הימנית שלנו, וכשאנחנו מסדרים את הרעיונות בסדר הגיוני מסוים אנו משתמשים באונה השמאלית. התהליך של כתיבה הוא מעגלי, והוא חוזר על עצמו. קודם אנו יוצרים רעיונות, ואז אנו מסדרים אותם. בשביל כתיבה יעילה, ההמלצה שלי היא להתרכז בדבר אחד בכל פעם. אם אתם מנסים לעשות הכל יחד, אתם לא עושים כלום בעצם. אל תחשבו יותר מדי. פשוט תכתבו, תעשו הפסקה, תשתו קפה, ואז תנסו להבין אם מה שכתבתם הוא בסדר.

כשאתם קוראים את הספרות, כל דבר שאתם חושבים שיהיה רלוונטי לעבודה שלכם, תכתבו אותו. אל תדאגו לאם כתבתם אותו נכון, אם זה מסודר בסדר הנכון או אפילו הגיוני. העיקר שאתם מכניסים מילים לתוך הדף. תמיד אפשר לעשות הגהה ולשפר אותן אחר כך.

בדרך כלל מסדרים סדר הגיוני של פסקאות לכל פרוייקט כתיבה. תחשבו על הרעיון הכללי לכל פסקה לפני שאתם כותבים אותה. כל מה שאתם כותבים בתוך פסקה אמור להיות קשור לרעיון הכללי של אותה פסקה. התחילו לכתוב מהכותרת, תמשיכו לכתוב על הפרקים, ואז תחלקו את הפרקים לתת-פרקים, ואז לפסקאות. בכל פסקה תדעו על מה תכתבו. זה יוצר מין "שלד" שבו אתם פשוט תוכלו להכניס חיים ותוכן. ככה יהיה הרבה יותר קל להבין מה נכנס איפה, ואם הוא שייך לשם. 

בתוך כל פסקה תנסו להכניס את התוכן שעליו אתם רוצים לדבר. הסדר צריך להיות זורם והגיוני. תנסו לכתוב כאילו אתם מקיימים דו-שיח עם אדם אחר.

כתיבה אינטגרטיבית

בשביל לפתח גוף עבודה טוב ומקושר, לפעמים זה טוב לקבץ את המחקרים לפי הממצאים שלהם או התאוריות שלהם לקבוצות. אם למשל במחקר על חרדת סטטיסטיקה, נמצאו מחקרים שמדברים על קשר חיובי, ומחקרים שמדברים על קשר שלילי, נרצה לקבץ אותם לשתי קבוצות שונות, ואז לכתוב עליהן בנפרד. הקיבוץ הזה תקף גם לשיטות מחקר של מחקרים שונים, משתתפים שונים ועוד. החלוקה הזו מאפשרת לנו להבין איך שיטות המחקר קשורות לממצאים, וזה נותן לנו הבנה עמוקה יותר של ההבדל בין המחקרים. דרך טובה לחלק מחקרים היא תחת כותרות שונות, או אפילו בטבלאות אקסל.

עוד נקודה חשובה היא לכתוב את סקירת הספרות בסדר כרונולוגי. נתחיל מהמחקרים הכי ישנים, ואז נתקדם להכי עדכניים. אנחנו נרצה שהמחקר שלנו ישקף את המציאות בהווה - ולכן נסקור את כל הידע עד היום, בסדר כרונולוגי. 

תשתמשו בנתונים סטטיסטיים, טענות, השערות, תאוריות ומודלים ממחקרים אחרים שמסבירים את התופעה. תוודאו שאתם מצטטים כל מידע שאתם לוקחים ממאמרים אחרים, ולא עושים העתק הדבק, אלא כותבים במילים שלכם את המידע. בדרך כלל לפני שאני מתחיל לכתוב, אני רושם את המקור הביבליוגרפי בתחתית העבודה, ורק אז כותב את המידע מאותו המחקר עם שם ושנה בסוף. למשל; (שם משפחה, 2024). אם ישנו מידע שהוא משותף לכמה חוקרים, אתם יכולים לצטט את כולם בסוגריים כך: (א, 2021; ב, 2022; ג, 2023; ד, 2024). 

בסקירות ספרות, כמה שיותר מקורות - יותר טוב. זה מראה שאתם סקרתם את השטח. תנסו לא להתמקד על כמות מוגבלת של מאמרים בשביל סקירת הספרות שלכם - אלא להכניס כמה שיותר נקודות מבט מחוקרים שונים.

אל תסכמו את המאמרים, תבקרו אותם. תסבירו איך והאם כל מאמר עונה בצורה המיטבית ביותר על שאלת המחקר שלו? האם יש בעיות במחקרים שנעשו עד היום? איפה היתרונות והחסרונות של המחקרים שנעשו על התופעה שאתם חוקרים? נסו לציין גם, איך כל מחקר תורם לגוף הידע של התופעה שאתם חוקרים. סקירת הספרות היא כמו הרכבת פאזל, שבסופו אתם רואים את התמונה השלמה, ולא את חלקיה היחידים.

סגנון וטון

סגנון הכתיבה והטון האקדמי הוא לא כמו בסגנונות כתיבה אחרים. הכתיבה אמורה להיות אובייקטיבית, קצרה וקולעת, עניינית, הגיונית וספציפית. 

אובייקטיבי, אומר שאתם כותבים את העבודה מנקודת מבט של גוף שלישי. בדרך כלל,  לא כותבים בעבודה אקדמית באופן סובייקטיבי. תנסו במקום "מצאתי ש.. במחקר הזה אני.." לכתוב "נמצא ש.. במחקר זה נצפית..". 

בדרך כלל יש הגבלת מילים בעבודות אקדמיות, ואתם צריכים להכניס את התמצית של הרעיונות מבלי לכתוב אותם ביותר מדי מילים. כתיבה קצרה ועניינית היא עדיפה על פני כתיבה ארוכה ומפותלת.

הכתיבה צריכה להיות הגיונית, זאת אומרת, שכל מה שאתם כותבים עליו, הוא כבר הוזכר בחלק קודם של הטקסט. אל תגיעו למצב שיש לקורא שאלות לגבי פרטים שלא כללתם. 

כתיבה ספציפית היא מיומנות שקשה לפתח. כתיבה ספציפית היא יכולת להעביר בכתיבה רעיון מבלי מילים מיותרות. יש שימוש מזערי במילות הפניה - כמו "הם", "הוא", "האלה", "זה". אלא לא מילים שבאמת מתארות את מה שאתם מדברים עליו, אלא יותר מילים שעוזרות לייחס את מה שאתם מדברים עליו למשהו אחר. אם למשל אני רושם משפט, ואז אני ממשיך אותו ב"בגלל זה, ..." הקורא צריך לחזור ולהבין על מה "זה" מדבר. זה קוטע את הקריאה, ופעמים רבות ההפניות מכבידות על הקורא. לכן אם זה אפשרי, תנסו כמה שיותר לכתוב באופן ישיר למה שאתם מתכוונים, בלי שהקורא יבין בכמה דרכים או משמעויות את מה שכתבתם.

סיום סקירת הספרות

אין באמת סיום לכתיבה. בכל פעם שאנו קוראים אנחנו יכולים לפתח את הכתוב, למצוא טעויות, דברים שלא ראינו מקודם, ורעיונות לשיפורים. אנחנו יכולים ללטש עבודה מספיק כדי שהיא תעמוד בהנחיות ההגשה, אבל לא תמיד נגיע לנקודת השלמות שלה. יש כמה דברים שחשוב להתמקד עליהם לפני שבכלל אתם חושבים על להגיד "זהו":

האם כל מה שכתבתם מובן? האם זה קריא? יש שגיאות כתיב או סתירות לוגיות? אני ממליץ לשלוח את הכתיבה שלכם לבן אדם אחר או אפילו לכמה אנשים כדי שיקראו את העבודה שלכם ויבקרו אותה. זה גם לא חייב להיות מישהו שמבין מה שאתם עושים, העיקר שהוא כאדם חיצוני יבין את מה שכתבתם. תשלחו את זה לסטודנטים אחרים, תבקשו לקרוא את העבודה שלהם גם, זה יעזור לשניכם בגלל שאתם מאחדים 2 נקודות מבט ואולי תעזרו אחד לשני למצוא טעויות שפשוט לא ראיתם קודם.

לתהליך זה קוראים הגהה, ועושים אותו בסוף הכתיבה, בדרך כלל. אל תכתבו ותעשו הגהה בו זמנית, לעשות שני דברים במקביל יקשה עליכם בשניהם. בשביל הגהה אתם תהיו צריכים לקרוא את העבודה שלכם מהתחלה עד הסוף, מילה במילה. זה יכול לקחת הרבה זמן, אבל התפקיד העיקרי פה הוא לזהות טעויות ולנסות לשים את עצמכם בנעליים של הקורא. 

סיכום

האם זו הדרך הכי טובה לכתוב סקירת ספרות? אולי כן ואולי לא. כל אחד הוא שונה ודרך הכתיבה שלו היא שונה. אבל לכל כתיבה מוצלחת יש משהו משותף, שעליו דיברתי בפוסט הזה. זה לא אומר שתוכלו לכתוב עבודה מקצועית בפחות משעה, או שתקבלו רווח ללא מאמץ. כתיבה יכולה לקחת הרבה מאוד זמן, וזה באמת תלוי בכם מתי אתם מחליטים להגיד "חלאס, זה מספיק". אם תקפידו לעבוד ולדאוג לדגשים שנתתי בפוסט הזה, סביר להניח שאתם תכתבו עבודות מצטיינות.

ברור שהמאמץ האקדמי הזה הוא הרבה יותר מסתם סיכום של מחקרים קיימים. זאת צלילה עמוקה לידע הקולקטיבי בתחום מסוים, עיסוק ביקורתי בקולות שעיצבו את ההבנה הנוכחית שלנו, וחשוב מכך, משהו שמאיר כיוון פוטנציאלי. באמצעות חיבור מדוקדק של מחקרי עבר, זיהוי פערים בהם וניתוח ביקורתי שלהם, סקירת הספרות ממקמת את עבודתנו בתוך הזירה של תחום ידע זה. זוהי עדות לרעיון שכל פיסת מחקר, לא משנה קנה המידה שלה, היא שורש מתפתח בעולם האקדמי הגדול יותר, התורם למרדף אחר ידע שמתפתח ללא הפסקה. בעודנו עומדים על כתפי הענקים, אנו נזכרים שהעבודה שלנו היא גם מחווה למסע הזה וגם המשך שלו, עבודה שדוחקת אותנו קדימה אל הלא נודע.